תקופת התיישנות בביטוח

לאחרונה, פנה אלי לקוח, בעל דירת מגורים ברמה גבוהה יחסית, וביקש את עזרתי.

הוברר כי לפני כשלוש שנים אירעה שריפה עזה בדירתו והיא ניזוקה קשה מאוד. כמו כן, ניזוקה תכולת הדירה באופן חמור.

הדירה היתה מבוטחת באמצעות בנק משכנתאות בחברת ביטוח אחת, ותכולת הדירה היתה מבוטחת בחברת ביטוח אחרת. היקף הנזק היה עפ”י הערכתי, שנעשתה בדיעבד, בגבולות 400,000 ש”ח.

לאחר כשנתיים וחצי של ויכוחים, “השתכנעו” שתי החברות כי הסכום הכולל של הפיצוי המגיע מסתכם בגבולות 220,000 ש”ח.

חשבון פשוט שעשיתי העלה כי תקופת ההתיישנות החלה על תביעות ביטוח עומדת לחלוף תוך ימים אחדים.

מיד הפניתי את הלקוח לעורך דין לשם הגשת תביעה כספית. הלקוח הספיק להגיש את תביעתו בזמן ומרוץ ההתיישנות פסק. כעת, נוצר פנאי מספיק לבירור התביעה והגשת חוות דעת של שמאי.

מבדיקת המקרה, הוברר לי כי שני שמאי הביטוח מטעם כל אחת מחברות הביטוח חזרו וטענו כי אין למבוטח כל ראיות באשר לפריטים שנשרפו כליל, הן באשר למהות הפריטים והן באשר לדגם הפריט, עלות הרכישה, תאריך רכישה וכדומה.

עוד טענו שני השמאים כי בעצם הם עשו “טובה גדולה” למבוטח. עפ”י הנטען, אילו חישבו נכון את הנזק, היה נגרם למבוטח תת ביטוח גדול, דבר שהיה גורם לו נזק במקום תועלת.

מחקירה יסודית של המבוטח, הוברר לי כי מרבית הרכישות נעשו על ידו בכרטיסי אשראי.

ביקשתי מהמבוטח לשחזר אצל חברות האשראי את כל רכישותיו בשנים שקדמו לאירוע, מבצע רחב יריעה לכל הדעות.

לאחר שיחזור פירוטי הכרטיסים, ניתן היה להגיע לכל הפריטים שנדרשו להוכחת הנזק.

פעולות אלה הצילו חלק משמעותי ביותר של התביעה, והלקוח אשר כמעט נואש מתביעותו זכה בהוכחת צידקתו.

במהלך בירור המקרה, עלתה השאלה אם אכן כדאי להוכיח את התביעה במלואה,

ואם במקרה כזה, לא יווצר ביטוח חסר אשר יגרום להפחתת הפיצוי.

חישוב נכון של התביעה אינו גורם, אף פעם, הרעה במצבו של המבוטח.

ייתכן שהעמדת ערך הנזק על ערכו האמיתי יביא לידי חישוב ביטוח חסר שלא היה קיים לפני כן,

אולם בסיכומו של דבר ערך הפיצוי הסופי יהיה, כמעט תמיד, יותר גבוה מהמצב הקודם.