היגיינת הפה של כלבים וחתולים: למה זה חשוב ואיך מצחצחים שיניים בבית
ריח רע מהפה הוא לא עניין קוסמטי בלבד. כך תשמרו על שיני הכלב או החתול, תזהו בעיות מוקדם ותרגילו צחצוח בלי מאבקים.
רבים מבעלי הכלבים והחתולים בישראל מקפידים על חיסונים, על מזון איכותי ועל טיפול נגד פרעושים, אבל שוכחים לגמרי מהפה. ריח רע מפי החיה נתפס לעתים קרובות כדבר טבעי ובלתי נמנע, כמעט כחלק מהאופי. בפועל, בעיות שיניים וחניכיים הן מהבעיות הנפוצות ביותר אצל חיות מחמד בוגרות, והן עלולות לגרום לכאב כרוני, לאובדן שיניים ואף להשפיע על בריאות הגוף כולו. החדשות הטובות הן שעם קצת הרגלים נכונים בבית אפשר למנוע חלק גדול מהבעיות האלה.
מה קורה בפה של חיית המחמד
בדיוק כמו אצל בני אדם, גם אצל כלבים וחתולים נוצר על השיניים רובד חיידקי דביק שנקרא פלאק. כשהוא לא מוסר, הוא מתקשה עם הזמן והופך לאבנית, שכבה צהובה או חומה שמצטברת בעיקר על הניבים והטוחנות האחוריות. האבנית מספקת מקום נוח להתרבות חיידקים ולדלקת.
בשלב הבא החניכיים מתחילות להאדים, להתנפח ולעתים לדמם. אם הדלקת ממשיכה, היא עלולה להעמיק אל הרקמות שמחזיקות את השן, מצב שנקרא מחלת חניכיים. בשלבים מתקדמים השיניים מתרופפות ונעשות כואבות מאוד, והחיה עלולה להפסיק לאכול כרגיל.
חשוב להבין שכלבים וחתולים מסתירים כאב היטב. חתול עם שן כואבת עשוי להמשיך לאכול, פשוט ללעוס בצד אחד או לבלוע בלי ללעוס. לכן הבעלים לא תמיד שמים לב שמשהו לא בסדר עד שהבעיה כבר מתקדמת.
הסימנים שכדאי לבדוק
כדאי להרים מדי פעם את השפה של הכלב או החתול ולהסתכל על השיניים והחניכיים. חניכיים בריאות צבען ורוד, והשיניים נקיות יחסית. הנה כמה סימנים שמצדיקים בדיקה וטרינרית:
- ריח רע וחזק מהפה שאינו חולף
- אבנית צהובה או חומה על השיניים
- חניכיים אדומות, נפוחות או מדממות
- ריור מוגבר או נגיעה תכופה בפה עם הכפה
- קושי בלעיסה, הפלת אוכל או ירידה בתיאבון
- שן שבורה, מתנדנדת או חסרה
אצל חתולים יש לשים לב במיוחד לבעיה שבה השן מתחילה להתפרק מבפנים, ולעתים נראית רק כאזור אדום על קו החניכיים. בעיה זו כואבת מאוד ומחייבת טיפול מקצועי.
איך מרגילים לצחצוח שיניים
צחצוח שיניים הוא הדרך היעילה ביותר להסרת פלאק בבית. המפתח הוא הרגלה הדרגתית וסבלנית. ביום הראשון אפשר פשוט לגעת בעדינות בשפתיים ובפה, ולתת חטיף. בהמשך מורחים מעט משחת שיניים ייעודית לחיות על האצבע ונותנים לחיה ללקק ולהכיר את הטעם.
בשלב הבא מעבירים את האצבע בעדינות על השיניים החיצוניות, ורק אחר כך עוברים לאצבעון מיוחד או למברשת רכה. אין צורך לצחצח את הצד הפנימי של השיניים בהתחלה; רוב הפלאק מצטבר בצד החיצוני, שם הלשון לא מנקה באופן טבעי.
חשוב מאוד לא להשתמש במשחת שיניים של בני אדם. חלק מהמרכיבים בה, ובמיוחד ממתיקים מסוימים, עלולים להיות מסוכנים לכלבים, והקצף שלה אינו מתאים לחיות שבולעות את המשחה. עדיף לצחצח כמה פעמים בשבוע, ובאופן אידיאלי מדי יום, ולהקפיד לסיים תמיד בחוויה חיובית.
אם החיה מתנגדת בתוקף, אין לכפות עליה את הצחצוח. עדיף לחזור שלב אחד אחורה, לקצר את המפגשים ולהגדיל את התגמול. גם עשר שניות של צחצוח עדין, שנגמרות בחטיף ובליטוף, עדיפות על מאבק ארוך שיגרום לחיה לברוח בכל פעם שהיא רואה את המברשת. עם הזמן, רוב הכלבים ולא מעט חתולים מתרגלים לשגרה ואף מחכים לה.
חטיפים, צעצועים ומזון ייעודי
לצד הצחצוח, יש מוצרים שיכולים לסייע בשמירה על היגיינת הפה. חטיפי לעיסה ייעודיים, צעצועי גומי קשיחים ומזון יבש שמתוכנן לנקות את פני השן בזמן הלעיסה עשויים להפחית הצטברות פלאק. עם זאת, הם אינם תחליף מלא לצחצוח.
כשבוחרים צעצועי לעיסה, יש להיזהר מחפצים קשים מדי. עצמות קשות, קרניים וצעצועים שאינם מתכופפים כלל עלולים לגרום לשבר בשיניים, בעיקר אצל כלבים שלועסים בעוצמה. כלל אצבע שימושי הוא שאם אי אפשר לשקע מעט את המשטח עם הציפורן, ייתכן שהוא קשה מדי.
קיימים גם תוספים למי השתייה ותרסיסים לפה, אך כדאי להתייעץ עם הוטרינר לפני השימוש בהם, כדי לבחור מוצר מתאים ובטוח לחיה הספציפית שלכם.
ניקוי שיניים אצל הוטרינר
כאשר כבר הצטברה אבנית, הצחצוח בבית לא יספיק כדי להסיר אותה. במקרים אלו הוטרינר עשוי להמליץ על ניקוי שיניים מקצועי, שמתבצע בדרך כלל בהרדמה. ההרדמה מאפשרת לנקות היטב גם מתחת לקו החניכיים, לבדוק כל שן בנפרד ולבצע צילומים במידת הצורך.
בעלים רבים חוששים מהרדמה, וזה חשש מובן. לפני הטיפול הוטרינר יבצע בדיקה כללית ולעתים בדיקות דם, כדי להעריך את הסיכון ולהתאים את הטיפול. כדאי לשאול שאלות, להבין מה התוכנית ולהחליט יחד עם הצוות המקצועי.
מנגד, יש להיזהר משירותים שמציעים לגרד אבנית בלי הרדמה. הם עשויים לשפר את המראה החיצוני של השיניים, אבל אינם מטפלים בבעיה שמתחת לחניכיים ועלולים להסתיר מחלה פעילה.
לבנות שגרה לאורך כל החיים
הזמן הטוב ביותר להתחיל לטפל בשיניים הוא כשהחיה עוד צעירה. גור או גור חתולים שמתרגל למגע בפה יקבל את הצחצוח בקלות רבה יותר בבגרות. אבל גם חיה מבוגרת יכולה ללמוד, בתנאי שמתקדמים לאט ובסבלנות.
מומלץ לשלב בדיקת פה בכל ביקור שגרתי אצל הוטרינר, ולשאול אותו על מצב השיניים. גזעי כלבים קטנים, כמו צ׳יוואווה, יורקשייר ופומרניאן, נוטים לבעיות שיניים יותר מגזעים גדולים, ולכן אצלם חשובה תשומת לב מיוחדת. גם חתולים מבוגרים זקוקים למעקב צמוד.
לסיכום, היגיינת הפה של כלבים וחתולים היא חלק בלתי נפרד מהבריאות הכללית שלהם. בדיקה ביתית מדי פעם, הרגלה הדרגתית לצחצוח, בחירה נבונה של חטיפים וצעצועים וביקורים סדירים אצל הוטרינר יכולים לחסוך כאב לחיה, לשפר את איכות חייה ולמנוע טיפולים מורכבים בהמשך.
